פירוש על שיר השירים 6:8

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת. אַבְרָהָם וְיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. בְּנֵי קְטוּרָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, יִשְׁמָעֵאל וּבָנָיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, יִצְחָק וּבָנָיו ג', בְּנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר, בְּנֵי עֵשָׂו ט"ז, בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, הֲרֵי שִׁשִּׁים. וְאִם תּאמַר, צֵא מֵהֶם תִּמְנַע שֶׁהִיא אִשָּׁה, אַבְרָהָם מִן הַמִּנְיָן:

ששים המה וגו'. רבי חייא צפוראה פתר קראה באוה"ע, ששים המה מלכות ושמונים פלגשים, ששים ושמונים הרי ק"מ, ארבעים מהם יש להם לשון ואין להם כתב וארבעים מהם אין להם לשון ויש להם כתב, ועלמות אין מספר, השאר מהם, שאין להם לא כתב ולא לשון, יכול אף ישראל כן, ת"ל (אסתר ט') ואל היהודים ככתבם וכלשונם.
(שם)

ששים המה מלכות. מבטיח הקב"ה ואומר כי אף ששים המה מלכות היינו אברהם ויוצאי חלציו היו ששים כמו שחשבן בדברי הימים: